אולה מודטים יקרים שלי,
הרבה שנים לא ביטאתי את הרגשות ה”פחות יפים” שלי במערכות יחסים, ובכלל מול עצמי.
התקשיתי להכיר ולהודות בתסכול, בכעס, בקנאה, לא רציתי לתת מקום לעצב ופחד… עדיף שלא, למה ללכלך? הדחקתי אותם מתוך תקוות שווא שהם פשוט ייעלמו. היה זה דיכוי שהוביל לפיצוצים בקשרים בסופו של דבר, וגם לדיכאון, בין היתר.
רגשות משמעותיים לא נעלמים. הם נדחקים פנימה, מחכים… ובסוף, דוחקים אותנו לפינה בחזרה ופי כמה. זה לא אומר להיות רגשניים בכל מקום ועם כל אחד. יש עת לכל דבר. המסר הוא שחשוב שנהיה בקשר עם רגשותינו, ולא נטאטא אותם, נלמד להכיר בהם ולפעמים גם לבטא אותם החוצה כשנדרש.
טכניקות: פרפסקטיבה אישית, מיינדפולנס סריקת גוף, אפשור וחמלה עצמית.
אולה קהילת מודטים יקרים,
הפרק היום עוסק בחווייה להיות לבד עם עצמנו ועדיין, או אפילו דווקא בזכות זאת, להרגיש הכי ביחד, מחוברים, שייכים, אהובים ונתמכים.
איך דווקא מתוך הלבדיות נוצר חיבור? כיצד ניתן “לראות” מעבר לנראה, ולהסיט את וילון אשליית הלבדיות הפיזית?
זה קורה כאשר משקיטים את רעשי המוח… מפסיקים לנסות לשלוט בכל, להבין הכל, להיות מובחנים ומופרדים. האזינו לתרגול רגיעה והתבוננות של כעשר דקות, וכרגיל מוזמנים לכתוב לי בתגובות כל מה שעולה בכם.
טכניקות: האטת נשימה, דימויים רעיוניים
שימו לב!
מי שמעניין אותו לעקוב אחרי תוכן ויזואלי ויותר אישי שלי, דוגמת הסרטון יומן מסע וגם השער הכחול, אפשר לעקוב בערוץ הווטסאפ החדש שלי שם מתחילה להעלות הקלטות וסרטונים קצרצרים המתעדים את יומן המסע שלי בטיולים, בבית, באמנות, בעבודה, ובפרוייקטים מיוחדים שאני שותפה להם.
Much Love & Machu Picchu | מדיטציה לקדושה עם ליה שניידר
פרק ראשון אחרי המסע לפרו, אוקטובר 2025.
אולה יקרות ויקרים שלי, חזרתייייייי וואו זה קשה אך לקחתי על עצמי לחזור מהרי האנדים בפרו ולהביא לכם הרבה אהבה מרוחה של הפצ’ה מאמא, אמא אדמה.
יודעת שחיכיתם בסבלנות, יקיריי:)
הלכתי בעקבות בני האינקה ותרבויות עתיקות יותר, של בני הקצ’ואה, בני העמק הקדוש.
שם מסתובבות הלמות והאלפקות, שם מדברים עם ההרים, שם מגלים אגמים חבויים בגבהים.
חלק מתרבויות הקדם, כמו בני המוצ’ה העתיקים, האמינו שהטבע והמיניות הם שער לרוחני.
החוויות שעברתי כתיירת, כאישה, כזאבה בודדה, כעובדת אדמה, כתלמידה וכבת לשבט בני האדם, עיצבו את ההקלטה של היום, ומן הסתם גם להמשך המשותף שלנו.
המדיטציה שלנו היום עוסקת בקדושה.
הייתי באתרים והרים קדושים. והאמת היא שלרוב, לא הרגשתי בהם את הקדושה.
התקשיתי בכך, כשאלפי התיירים כובשים את הפסגות, בדיוק כמוני, עם תמונת ניצחון וחיוך יפה.
הכרה חדה זעזעה אותי בהיותי עומדת באותם מקומות קדושים, כמה חסרת מודעות הנני להיסטוריה, לאנשים ולאירועי המקום.
אך זה השתנה.
לאט לאט נחשפתי לידע הדרוש, דרך הראש, דרך הגוף וגם ברמות הרגשית והרוחנית. וקרה לי בדיוק ההיפך.
ללא תכנון, רגעי חסד של קדושה, במקומות הנידחים ביותר, שלא נועדו לתפילה או חיבור לאלוהי, עברו דרכי.
וכן, גם הסתובבתי בשדות תירס וביערות הגשם, הנחתי עלי קוקה בהרים, פגשתי אנשים מכל העולם, טעמתי עושר נפלא, התנדבתי בחווה אקולוגית וישנתי בבקתת בוץ מהממת.
אעלה פה בהמשך בספוטיפיי וגם ביוטיוב סרטונים קצרים על חוויותיי, בהם אתם מוזמנים לצפות.
איך מתחברים לקדושה? איך נוגעים באלוהי?
לפעמים אנחנו חשים תיירים בעולם, לפעמים מרגישים הכי בבית.
לפעמים פורעת את שערותינו רוח הקודש, נכנסת באפינו, מורידה אותנו לברכיים בהכנעה מרצון ובהודיה גדולה.
מוזמנים לתרגול מדיטטיבי של כרבע שעה ולכתוב לי בתגובות מה שעולה בכם.
טכניקות: גרעין רעיוני, שאלות מהות, נשימות עם סאונד, התרוקנות, ריקות, דימיון מודרך
